הגיד הוא למעשה "הכבל" המחבר בין הרקמה המתכווצת כלומר השריר לבין העצם אותה הוא מניע. לכן מבנה הגיד משלב חוזק ו(מעט) גמישות. הגידים הם למעשה צברים של סיבים הבנויים בעיקר מקולגן המאוגדים יחד בשורות סדורות כאשר כל צבר כזה עטוף ברקמת חיבור וכאשר הם מאוגדים ביחד הם עטופים כולם ברקמת חיבור צפופה יותר.

מבנה הגיד מאפשר לו עמידה בעומסי העמסה ומתיחה אך יכולת ההתחדשות שלו מועטה.  משום כך גיד שנקרע אינו נרפא מעצמו (אלא ע"י תפירה רפואית).

בעיות גידים נובעות בד"כ משחיקה בעקבות פעילות חוזרנית, כגון ריצה למשל, או בעקבות העמסה גבוהה קצרת טווח שהגוף אינו מורגל בה. יש לציין גם שעם העליה בגיל יכולת ההתחדשות של הגידים,שמלכתחילה אינה גבוהה, פוחתת עוד יותר.

את הנזק לגיד ניתן לראות בד"כ בבדיקת US והוא יכול לנוע בין הצטברות נוזל בעטיפת הגיד שהיא עדות לסימני דלקת ראשוניים, עד לקרע חלקי של סיבי הגיד ואף לקרע שלם.

*יש לציין ש 50% מהאנשים שאצלם נמצאו שינווים כגון אלו  המוזכרים אינם סימפטומתיים כלל , כלומר אינם סובלים או מתלוננים על כאב.

גידי ההמסטרינגס (התלת ראשי)

השריר התלת ראשי (Hamstrings) נמצא באחורי הירך. מוצאו באגן, בעצם המושב (Ischium) והאחז שלו בעצם השוק מתחת לברך. תפקידו העיקרי הוא לכופף את הברך לאחור והוא עוזר גם בפשיטת הירך לאחור. הוא עובד בתאום תמידי עם שריר הארבע ראשי (Quadriceps) האנטגוניסט שלו, הנמצא בקדמת הברך ומיישר אותה.

בעיה נפוצה בגידי ההמסטרינגס האופיינית לכדורגלנים מוכרת בשם "מתיחת שריר הירך האחורי" והיא אופיינית גם לאצנים. הכאב יורגש בד"כ בזמן מתיחת השריר לאורכו בירך האחורית או בנקודות האחז שלו לאגן או לברך. הכאב יוחמר בפעילויות כגון ריצת ספרינט.

בעיות אחרות היכולות להטעות ולדמות בעייה גידית:

*אם הכאב קיים גם בישיבה ואם הוא לאורך האספקט החיצוני של הירך זה יכול להחשיד לבעיה המערבת את העצב הסיאטי. בד"כ ניתן לאבחן זאת בבדיקת Slump (ישיבה על שפת מיטה/כסא כאשר בהדרגה מרכינים את הראש > הגוו > ומוסיפים יישור של הברך ו flex בקרסול), הכאב יוחמר כאשר מוסיפים לבדיקה את מרכיב  האדוקציה (קירוב הירך לירך השניה) + סיבוב פנימי של הירך.

במישוש: נמצא בד"כ גם רגישות של שריר הפיריפורמיס, הנמצא באזור העכוז ומסובב את הירך החוצה מכיוון שהעצב הסיאטי עובר דרכו.

ב MRI ניתן לראות פגם במבנה הגיד.

*אם הכאב פנימי יותר זה יכול להחשיד לבעיה בגידים המקרבים של הירך.

* לצורך אבחנה מבדלת: ממששים את שריר  "המקרב הגדול" Adductor Magnus הממוקם לאורך פנים הירך למתח נוקשות וכאב. כ"כ יש לשלול בעיה במסובבי הירך החיצוניים (External Rotators),וכן בשריר העכוז הגדול Gluteus Maximus

בעיה מפרקית במפרק הירך היכולה להתבטא בכאב בישבן אחורי ותגרום בד"כ גם להגבלת תנועה בכיפוף או סיבוב חיצוני/פנימי של הירך.

יש לשלול גם מעורבות של הרצועה Sacro-Tberous Ligament, כשהיא מתוחה ורגישה היא תגביל Straight Leg Raise = הרמת הרגל ישרה  ב 10 מעלות.

לעיתים נמצא התעבות של הפשיה = הרקמה העוטפת את גיד ההמסטרינגס באזור חיבורו לעצם | המתבטא כאב בישיבה .

ובעיה אחרת האופיינית לאזור: Ishcio-Gluteal Bursitis.

גיד אכילס

נקודות למחשבה:

תמיד קיים תהליך של העמסה ושחיקה על הגיד המלווה בתיקון ובניה. באופן נורמאלי קיים הומאוסטאזיס, כלומר שיווי משקל בין שני התהליכים.

*יותר מידי עומס או יותר מידי תרגילים > נזק.

*ריצה גורמת למעשה נזק לקולגן שהוא המרכיב העיקרי של סיבי הגיד.  ב 36 השעות הראשונות לאחר הריצה קצב ההרס של הקולגן עולה על קצב הבניה, לכן אין זה נכון לרוץ יום יום.

*יש לזכור ששינה טובה תורמת לבניה מחדש ושיקום רקמת הגיד והרקמות בכלל.

*בריצת ג'וגינג מופעל עומס של פי 6 ממשקל הגוף בכל צעד ! ויכול להגיע עד פי 12 תלוי בטכניקת הריצה (אם הנחיתה היא על קדמת כף הרגל).

נמצא שבריצה של 50 דקות האדם מבצע כ 7500 צעדים, כלומר 3,750 צעדים לכל רגל. בכל צעד כף הרגל סופגת  כ 450 קג. כלומר- במהלך הריצה הקרסול מתמודד עם 1.68 מליון ק"ג !!! עם זאת, בד"כ הגוף "מסתדר" עם זה.  כלומר למרות שנוצר נזק לקולגן, באופן מדהים הגוף מצליח לבנותו מחדש.

* כאשר כבר קיים נזק כלשהו לגיד, ריצה כזאת עלולה להפר את האיזון ולגרום לטנדינופתיה כאבים ושחרור של כימיקלים הפוגעים בגיד.

גורמי סיכון:

פנימיים-פציעה קודמת של גיד האכילס או מבנה אחר באותה הרגל.

גיל  , מגדר   נשים בשלב המנופאוזה נוטות להיות פגיעות יותר.  נטייה גנטית.

גורמים נוספים ברי השפעה: חולשת שרירים. שינויים מבניים המתרחשים עם הגיל. תחילת עונה

בספורט מקצועני.   משקל יתר. סכרת.  תרופות – סוגי אנטיביטיקה מסויימים,  סטרואידים.

גורמים חיצוניים – טכניקת ריצה – העברת המשקל קדימה מידי, אימון יתר: הגברת מהירות הריצה  או משך האימון.

סוג הנעליים ? עדיין לא הוכח, אך כנראה ששילוב של תמיכה, גמישות ובלימת זעזועים

מפחית את הסיכון לפציעה.

משטח הריצה.

נראה שגמישות יתר בכיוון Increased Dorsiflexion- גם היא מהווה גורם תורם אך עובדה זו עדיין לא הוכחה בבירור.

* פעמים רבות שילוב הגורמים: גיל מבוגר > חולשת שרירים > פציעה >הפחתת טווח דורסיפלקסיה  או גמישות יתר יחד עם פגיעה בשליטה השרירית הופך את הגיד לפגיע במיוחד.

גיד הפיקה – Patellar Tendnopathy

משמעות המונח טנדינופתיה: שינויים מבניים בגיד הכרוכים בכאב.

פתולוגיה זו מתבטאת בכאב בקדמת הברך המתעורר בהעמסה על הגיד. בעיקר בקפיצה, עצירה פתאומית ושינויי כיוון.  בד"כ אפשר לרוץ , לרכב אופניים ללא כאב.

גורמים התורמים להתפתחות הבעיה:

שגיאות טכניקה. בד"כ יופיע בענפי ספורט המערבים נחיתות, עצירה וקפיצה ושינויי כיוון כגון כדורעף, טניס.

גורמים תורמים נוספים:  חוסר אימון המוביל לסבולת נמוכה, חוסר יכולת לפתח כוח מתפרץ, הגבלות תנועה. עייפות , גיל מבוגר ( האטה במנגנון שיקום הרקמה),אימון יתר, פציעות קודמות.

אם קיימת נוקשות מפרקית בירך, בברך או בקרסול היא פוגעת ביכולת לקפוץ ולרוץ ספרינט ואז מופעל עומס יתר על גיד הפיקה.

נוקשות בברך גורמת להפעלת יתר של שרירי הירך וגם היא מהווה גורם תורם לטנדינופתיה כזו.

המאפיינים:

בד"כ הכאב מקומי ולא מתפשט או מוקרן.  למשל ב"ברך קופץ" Jumper's Knee הכאב ממוקד ממש בגיד הפיקה וניתן להפיקו במגע אצבע אחת.

*בבדיקת אולטראסאונד – לא תמיד יש קשר בין הנזק לתלונות ולכאב.

הטיפול:

אין כאן תופעה של דלקת. לכן הטיפול הוא בהפעלה מתונה תוך מתן דגש על שליטה יותר מאשר על כוח. טיפול תרופתי אנטי דלקתי  ב NSAIDS ברוב המקרים לא יהיה יעיל או שיעילותו תהיה זמנית בלבד.

לידיעה כללית:

קיימת מסילה עצבית – היורדת מהקורטקס במוח לעמוד השדרה. מערכת זו נקראת Cortico-Spinal Ttract והיא אחראית על שליטה שרירית : "כיוונון" הפעלה והרפייה של השריר.

* נעשה מחקר בו ניתן גירוי לקורטקס במוח לאזור האחראי על שריר הארבע ראשי, גירוי שגרם ל"twitch " כלומר לכיווץ רגעי שחל בשריר. לצורך המחקר נלקחה קבוצה של נבדקים הסובלים מדלקת בגיד הפיקה לעומת קבוצה הסובלת מכאבי ברך בגלל פתולוגיות אחרות וקבוצה שלישית שאינה סובלת מכאבי ברך כלל. נמצא שאצל הסובלים מדלקת בגיד הפיקה , הרגישות לגירוי היתה גבוהה יותר מאשר לאחרים והתגובה לגירוי היתה מיידית אך קצרה ולא הדרגתית. כלומר נצפתה כאן פגימה בשליטה השרירית של השריר הארבע ראשי שהוא זה המתחבר לפיקה ומפעיל עליה את מירב העומס.

"מרפק טניס"  Tennis Elbow

הפתולוגיה – קיימים שינויים במבנה הגיד והרצועה החיצונית של המרפק. שינויים שחיקתיים אלו נראים גם בבדיקת אולטראסאונד.

*יש לציין ש 50% מאלו שאצלם נמצאו שינויים כאלו אינם סימפטומתיים כלל , כלומר אינם סובלים כאב.

פתולוגיה זו תוקפת את "הגיד המיישר המשותף" (של כף היד והאצבעות) במרפק והסימפטומים מתעוררים בתנועות אחיזה, לפיתה ושימוש המערב הפעלת כוח בכף היד. זו בעייה גידית בד"כ ואינה מערבת את המפרקים באזור המרפק.

מאפייני הכאב וההיסטוריה של התפתחותו-

כאמור הכאב מופיע בעיקר בלפיתה ובהרמת חפצים וממוקם באזור המרפק החיצוני.

פעמים רבות הכאב יופיע בעקבות העמסה על המרפק,אם זה בספורט, בעבודה פיזית או אפילו בעבודה יומיומית חוזרנית  וממושכת למשל עם עכבר המחשב.

יש לדעת שהכאבים ורמת התפקוד יכולים להשתפר ללא קשר להמצאות השינויים "הניווניים" בגידים. המילה ניווניים אולי מפחידה אך היא באה לציין שינויים "נורמאליים" המאפיינים את השינויים המתרחשים בגיד המתבגר. למעשה השינויים הללו היו כנראה קיימים כבר זמן רב ורק עכשיו עומס חריג כלשהו שהופעל על הגידים גרם לכאב להתפרץ.

*נמצא שהטיפול היעיל ביותר הוא תרגילים המבוצעים ללא כאב ובנוסף טיפול ידני משולב של המטפל והמטופל.

המלצות:

כדאי להימנע מפעולות או מצבים מעוררי כאב.

כאשר מרימים חפצים, יש לעשות זאת כאשר כף היד מופנית כלפי מעלה והיד קרובה לגוף.

יש לבצע את התרגילים הניתנים ע"י המטפל או המאמן אך להימנע מעומסים אחרים שאינם במסגרת הטיפול.

את התרגילים יש לבצע ללא כאב ובתחילה רק 5-6 חזרות.  (יחד עם זאת לאחר טיפול יתכן שיופיעו כאבים)

* בתרגול כדאי להשתמש בגומיית תרגול בצורת לולאה אותה מקבעים לעמוד או סולם תרגול. רצוי להתחיל בתרגול סטאטי, כלומר – כאשר המרפק בכיפוף 90 מעלות וכף היד פונה כלפי מעלה. מפעילים מתח קבוע ללא תנועה וללא כאב למשך דקה. חוזרים על כך 3 פעמים כאשר בין פעם לפעם נחים דקה.

עם הזמן כאשר רמת הכאב מתחילה לרדת עוברים לתרגל כשכף היד עוברת בהדרגה למצב בו היא  מופנית כלפי מטה ומאוחר יותר תוך כדי כיפוף ויישור של המרפק.

כדאי להוסיף גם תרגילים המערבים לפיתת חפצים בכוח תוך הנעת המרפק.

*חשוב – חזרה לפעילות ספורטיבית המערבת את המרפק וכף היד, רק לאחר העלמות הכאב.